<h1>חדושי המאירי</h1>
<h2>דף כה:</h2>
אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א אלו שתי המסכיות ר"ל מסכת תמיד ומסכת מדות הם מסדר קדשים ואני הורגלתי בלמודם לכללם בסדר מועד אחר מסכת שקלים וכבר בארנו בפתיחת זה החבור שמצד שנתפשט המנהג להיות התלמידים בלתי משתדלים רק בשלשת הסדרים הידועים לבד ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל קדשים זרעים טהרות נעזבים עזיבה מוחלטת רק ליחידים והשרידים אשר י"י קורא והיה ענין קצת מסכיות שבאותם הסדרים הכרחי בלמוד לצרך ידיעת עניניהם באלו הזמנים ראו הגאונים להעתיק קצת מסכיות מאותם הסדרים ולתת להם מהלכים בין המסכיות שבאלו הסדרים כמו שקרה להם במסכת ברכות מסדר זרעים ובמסכת חולין מסדר קדשים ובמסכת נדה מסדר טהרות וגם אני נמשכתי אחריהם לזאת הסבה בעצמה וכללתי באור עניני מסכת חלה מסדר זרעים אחר מסכת פסח ראשון וביאור עניני מסכת מקואות מסדר טהרות אחר מסכת נדה ונמלכתי עכשו להיות נוהג ומנהיג זאת השטה בעצמה באלו שתי המסכיות ואע"פ שאין לידיעת עניניהם צרך בזמן הזה הרגשתי בהם סבה אחרת הכריחתני לכלול עניניהם בסדר מועד והוא שראיתי באמת שידיעת עניניהם צריך צרך גדול לקצת מסכיות שבסדר מועד ובפרט למסכת יומא ולמסכת פסח שני ולמסכת שקלים עד שבודאי אי אפשר לשנות הרבה שמועות מהם בלתי ידיעות עניני שתי אלו המסכיות ומתוך כך הנחתי להם מקום קבוע אחר מסכת שקלים.
ועניני המסכיות הראשונה מהם ר"ל מסכת תמיד כוללת ששה פרקים וסדרם לפי שטתנו א' בשלשה מקומות ב' ראוהו אחיו ג' אמר להם הממונה וכו' ד' לא היו כופתים את הטלה ה' אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת ו' החלו עולים וענינה לבאר סדר עבודת התמידים שבכל יום והנהגת הכהנים בעזרה בכל עניניהם מעלות השחר עד סוף הקרבת התמיד כדינו וכהלכתו.
והמסכתא השנית ר"ל מסכת מדות כוללת חמשה פרקים כמו שנבאר בפתיחתה וענינה לבאר תכונת המקדש בכל צורותיו חדרים ולשכות ומזבחות ושלחן ומנורה ושאר הדברים שבעזרה ובמקדש ואינם ענינם יצטרכו למפרש לסדרם לחלקים שונים כי כל ענין מהם ענין אחד נמשך לדבר אחד ומעתה נחל בבאור עניני מסכת תמיד בעזרת שדי.
והוא שהתחיל בזאת המשנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים את המקדש פי' כבר ידעת ששמירת המקדש מצות עשה שנאמר בפרשת קרח [במדבר י"ח] ושמרו את משמרת אהל מועד ולא סוף דבר שמירה מפחד אויבים בזמן המלחמות או אף מחשש חרב של שלום כשרואין שכניהם מתגרים זה בזה אלא אף בזמן הבטוח מכל אותם הדברים צריך שמירה דרך כבור ודרך מעלה יתירה ושומרים אליהם כהנים ולויים כמו שנאמר לאהרן בפסוק שהזכרנו וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך ונלוו עליך וכו' ושמרו וכו' ושמרתם את משמרת הקדש ואמר עכשו שבשלשה מקומות היו הכהנים שומרים והביאוה בגמ' מדכתיב בפרשת מדבר סיני [שם ג'] והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל הרי לשון שלש שמירות ושלשתן על פי חשבון המשמרות ומ"מ בגמ' יתבאר שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות על חמשה שערי הר הבית ועל ארבעה פנותיו ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם בתוך הר הבית ועוד על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם מבחוץ שהרי אין ישיבה בעזרה והרי י"ח מקומות והיו ממנים עוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכות ואחורי בית הכפורת ואע"פ ששבעה שערים היו בעזרה כמו שביארנו בראשון של יומא שלש בצפון ושלש בדרום ואחת במזרח מכוונת כנגד בית קדשי הקדשים פרשו בגמ' ששתים מהם אין צריכות שמור ויראה שהם האמצעיות שבדרום ושבצפון הואיל ויש לה שומרים בדלתות שמכאן ומכאן ומה שאמרו בשקלים [פ"ו ה"ב] ששלש עשרה השתחויות היו שם כנגד שלש עשרה פרכות שפרצום מלכי יון והחזירום אפשר שאין כל מקומות הפרכות כמנין השערים ועכשו בא להזכיר שלשה מקומות שהכהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הנצוץ ובבית המוקד ושלשתם חוץ לעזרה היו בנויות כנגד שערי העזרה כמו שיתבאר ומתוך כך היו יכולין לשמור בתוכם שאלו היו מן העזרה לא היו יכולין לשמור בתוכם שאין ישיבה בעזרה.
ואמר אחר כן שבית אבטינס ובית הנצוץ היו עליות ופרשו בגמ' עליות ממש שהיו תחתיהן דירות והרובים שומרים שם פי' מלמדים לירות בקשת ובחצים מלשון [בראשית כ"א] רובה קשת והתבאר בגמ' שהן הן פרחי כהנה אלא שבזמן שאינו ראוי לעבודה הוא קורא אותם רובים ובזמן הראוי לעבודה הוא קורא אותם פרחים וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה כלומר שקירויה עשוי בעגול ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן ר"ל איצטבאות רחבות של אבן ואע"פ ששני שערים היו לו אחד פתוח לחיל ואחד לעזרה לא הוצרך אלא לשמור אחד כך אמרו בגמ' כיון דגגי דידהו כי הדדי נינהו כלומר שפתחיהן שוות בחד שימור סגאי להו כלומר שמראיתם שולט על שתיהן כאחת ואמר אחר כן שזקני בית אב של אותו משמר היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כלומר שלא היו ישנים שם על גבי מטות שאסור הוא להשתמש שם בהדיוטות כל כך אלא בארץ היו ישנים שהיו מניחים [כסותם] בקרקע ולא היו ישנים בבגדי קדש ר"ל בגדי כהנה שהרי האבנט מיהא הוא של כלאים ואסור שלא בשעת עבודה כמו שביארנו ביומא אלא פושטים אותם ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם ופרשו בגמ' שלא תחת ראשיהם ממש שאם כן מה הועלנו והלא כלאים אסורים אף תחת הראש אלא כנגד ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא לו במסבה ההולכת תחת הבירה ר"ל שנכנסין בה מאותו בית והולכת תחת העזרה עד מקום הטבילה שהמחילות לא נתקדשו כמו שביארנו בפסח שני והנרות דולקות שם ר"ל באותם המחילות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה וכן היתה שם מדורה להתחמם בה כשישוב ובית הכסא של כבוד היה שם ר"ל צנוע דרך כבוד הנכנסים לשם ומהו כבודו שהיו פתחים ואם מצאו נעול בידוע שיש אדם ואם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם ויכול ליכנס ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וחזר לו באותו דרך בעצמו ויושב עם שאר אחיו עד שיפתחו השערים ויוצא והולך לו שהרי טבול יום הוא ואינו יכול ליכנס לעזרה עד שיעריב שמשו. זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא.
<h2>דף כו.</h2>
המשנה השניה מי שהוא רוצה לתרום את המזבח כלומר שמתכוין להיות הוא מן המפייסים לכך משתדל בטהרת עצמו עד שיהא מזומן כשיבא הממונה והוא שאמר משכים וטובל עד שלא יבא הממונה ואחר כך הוא בא לחקור באי זו שעה הממונה בא ומשיב שלא כל העתים שוות פעמים בא מקריאת הגבר ופירשוהו בגמ' יומא על גביני כרוז שהיו מכריזין בקול רם סמוך לעליית השחר והממונה עומד באותה שעה או קרוב לה מלפניה או מלאחריה ודופק עליהם ר"ל שמכה בפתח בית המוקד בנחת והם פותחים לו ואומר להם מי שטבל יבא ויפייס הפיסו על הדרך שבארנו ענין הפייסות ביומא וזכה מי שזכה.
<h2>דף כז.</h2>
ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא. תפלין מותר להניחן בשעה שבא לישן מצד ראשו ואינו חושש שמא יתגלגל עליהם וכבר בארנו בענין זה די הצרך במסכת ברכות וכן מה שנתגלגל כאן בענין כלאים כבר ביארנו בראשון של יום טוב.
<h2>דף כז:</h2>
מטכסיסי דרך ארץ שכל ששתה אדם מים ורוצה ליתן לתלמידו יהא שופך מהם תחלה מעט כדי שידמה לזה כאלו הקלוח שפסק ממנו נפל ולא יהא לו איסטניסות ואפילו תלמיד ששפך לפני רבו אין בו משום אפקירותא.
<h2>דף כח.</h2>
ממונה אחד היו ממנין על כל השומרים והיו קורין לו איש הר הבית והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו עד שהיו אומרין בירושלם מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים מפני שישן לו על משמרתו אשריהם ישראל שאפילו על אונס שינה עושין דין.
אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחת שכל זמן שהתוכחת בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באין לעולם רעה משתחלת מן העולם שנאמר [משלי כ"ד] ולמוכיחים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב.
והממונה נוטל את המפתח ופותח את הפשיפיס והוא פתח קטן שפתוח מבית המוקד לעזרה ונכנס מבית המוקד לעזרה דרך אותו פשיפיס ונכנסים הכהנים אחריו ושתי אבוקות של אור בידם ונחלקים לשתי כתות אלו הולכים באכסדרא ופירשו בגמ' באכסדרא של בנין שאלו בזיזין של עץ כשאר אכסדראות שיוצאין זיזין מן הכותלים ומסככין עליהם לא הותרה שום תקיעת עץ במקדש על שם [דברים ט"ז] לא תטע לך אשרה כל עץ וכו' אלא באכסדרא של בנין והוא בנין בולט מגוף הכותלים והיו הולכים בהם משם לעזרה לצד מזרח ואלו באכסדרא של בנין גם כן לצד המערב ובודקין והולכין בכל העזרה עד שמגיעים אלו לאלו הגיעו אלו לאלו אומרין שלום והעמידו עושי חבתין לעשת חבתין ר"ל מנחת כהן גדול ואע"פ שעבודות התמיד קודמות לה כמו שיתבאר מ"מ הם משתדלים להחם את החמין לעשיית החבתים ובסדר זה עושין בכל לילה ולילה אלא שבלילי שבת לא היו מביאין אור אלא בולשים ומחפשים בנרות הדולקות שם.
<h2>דף כח:</h2>
ואחר כן היו מתכנסים בלשכת הגזית ומפייסן פיס ראשון לתרומת המזבח ומי שזכה לתרום את המזבח תורם את המזבח ר"ל שמרים את הדשן וכבר ביארנו ביומא שאותם בגדי כהנה שתורם בהם את הדשן ראויים שיהו פחותים מן הכלים שמשמשין בהם בשאר עבודות שנאמר [ויקרא ו'] ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן ואין הכונה שילבש בגדי חול אלא שיהו פחותים מן הבגדים שלובש לעבודה אינו דין שיהא אדם מוזג כוס לרבו בבגדים שבשל בהם קדרה לרבו ומי שזכה לתרום לובש בגדי הרמה ואומרין לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור שאין קרבים למזבח ולא לשום עבודה מן העבודות אלא אחר קדוש ידים ורגלים שנאמר [שמות ל'] בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וכו' ואחר שקדש לוקח את המחתה ומחתה זו של כסף היתה ונתונה במקצע ר"ל קרן זוית בין כבש למזבח במערבו של כבש ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא הולך לאור המערכה ולא היו רואים אותו ולא שומעים את קולו בשעה שהולך לכיור עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והוא כלי שאינו מכלי שרת סביב לכיור שממנו יהו מריקין תמיד מים לכיור מפני שהכיור הוא כלי שרת ולא היו מימיו נפסלין בלינה ולא היו צריכין להביא בכל יום מים לכיור כמו שביארנו בשלישי של יומא ואמר עכשו שלא היו יודעין אם הגיע(ו) לקדוש ידים ורגלים עד שהיו שומעין קול העץ של אותו הכלי שהיה עשוי בעגול כגלגל של בור והיה משמיע קול בשעת ההרקה כדרך שגלגל הבור משמיע קול בשעת השאיבה וכששומעין כן מכירין שכבר בא לשם והיו אומרין הגיע ואחר שקדש לוקח את המחתה כמו שביארנו ועולה ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים הפנימיות שהן מאוכלות הרבה ויורד למטה לארץ וכשהגיע לרצפה הפך פניו לצפון ומהלך ברצפה למזרח הכבש (בעשר) [כעשר] אמות כלפי רוח צפון וצובר אותם הגחלים שחתה על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין שם מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזו היא מצות הרמת הדשן שחייבין בה בכל יום שנאמר עליה [ויקרא ו'] והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות הכהנה. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר.
ראוהו אחיו וכו' כבר בארנו בפרקי המסכתא הזאת שכלם סובבים על ענין אחד והוא בסדר העבודה שבכל יום ואמר על זה שכשראו אחיו הכהנים שירד אף הם רצים ובאין ומקדשין ידיהם ורגליהם מן הכיור ונוטלין את המגרפות והם שמושכין בהם את (הבשר) [האפר] ואת הצנורות והם השפודים ועולים לראש המזבח וכל האיברים ר"ל איברי העולות והפרדים ר"ל אימורי הקרבנות שלא נתאכלו מבערב ר"ל כל הלילה סונקין אותם ר"ל שמסלקין אותם לצד המזבח ויש מפרשים סונקין שעושים מהם כרי לצדי המזבח ואם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותם בסובב על הכבש ר"ל הכבש כנגד הסובב החלו מעלין באפר כלומר אחר שהסירו האברים והפרדים מעל המזבח מושכין את האפר במגרפות שבידיהם ומעלין אותו על גבי התפוח ר"ל אמצע המזבח היה קרוי תפוח מפני שהיה נמוך מעט בעגול והיו צוברין את האפר לשם ועושים אותו כרי באמצע מקום המערכה כעין תפוח ואמר עכשיו שהיו מושכין את האפר ומעלין אותו על האפר הצבור שם ואמר על אותו תפוח שפעמים שהיה עליו כשלש מאות כור ופרשו בגמ' שדרך גוזמא נאמרה והוא שאמרו דברה תורה בלשון הבאי דכתיב [דברים א'] ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי דכתיב [מ"א א'] וכל העם מחללים בחלילים שמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ לקולם דברו חכמים לשון הבאי כדתנן השקו את התמיד בכוס של זהב ויש שחלק שם בזו שזו לא נאמרה דרך גוזמא שאין עניות במקום עשירות אלא שאמרו שבשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכות תפוח היא זו שאמר כאן שפעמים היו עליו כשלש מאות כור גפן זו שנאמרה במסכת מדות [פ"ג מ"ח] שגפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסות וכל מי שמתנדב על(י)ה של זהב או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה ואמר ר' אלעזר בר' צדוק מעשה היה והביאו ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה ועל זו שאמרו שהוצרכו שלש מאות כהנים לפנותה נאמר שלגוזמא נאמר פרכת היא אותה שנאמרה במסכת שקלים [פ"ח ה"ב] שהפרכת עביה טפח ועל שבעים ושתים נירים היתה נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמנים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בכל שנה ושלש מאות כהנים היו מטבילין אותה ועל זו של שלש מאות כהנים וכו' אומר שנאמר דרך גוזמא ואף זו שבכאן דרך גוזמא על שם שהיה שם אפר מרובה ונחזור לענין ההוא והוא שאחר שהעלו אפר המזבח על הכרי שבתפוח היו מדשנין את המזבח והוא שנוטלין מאותו האפר בכלי גדול הנקרא פסכתר ומחזיק לתך ומורידין אותו למטה ומוציאין אותו חוץ לעיר במקום הנקרא שפך הדשן ולא היה בענין זה פיס כלל שלא היתה בכלל העבודות אלא כל הרוצה זוכה בה ואע"פ שאינה עבודה מעולם לא נתעצל אדם בה וכן לא היתה עבודה זו בכל יום אלא לפי מה שצריך והוא כשנשלם הכרי ואמר שברגלים אפילו בשעת הצרך לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו.
<h2>דף כט.</h2>
המשנה השניה החלו מעלין את הגזירין פי' כבר בארנו במסכת יומא שהזוכה לתרום הוא מסדר את המערכה והוא שבכל בקר עורכים עצים ועושין בראש המזבח מערכה גדולה והוא גם כן מעלה שני גזירי עצים יתר על עצי המערכה ואמר עכשו שאחר דשון המזבח ביום שצריך לכך החלו מעלין את הגזירים לסדר את המערכה ולפי דרכו ביאר ענין עצי המערכה והוא ששאל וכי כל העצים כשרים למערכה והוא משיב לעצמו הן חוץ משל זית ושל גפן ופרשו בגמ' משום יישוב ארץ ישראל ואף בגפן יש בו טעם אחר מפני שממהר לעשות אפר ואע"פ שכלם כשרים נוהגים היו במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן ופרשוה בגמ' בתאנה מדברית שאין פירותיה ראויין לאכילה.
סידר את המערכה גדולה פי' כבר בארנו ששלש מערכות היו עושין בכל יום אחת מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות ומערכה קטנה בצדה שממנה לוקחים אש במחתה להקטיר קטורת ומערכה שלישית שלא היתה משמשת כלום אלא לקיום מצות האש לבד שנאמר [ויקרא ו'] אש תמיד תוקד על המזבח ואמר עכשיו סידר מערכה גדולה מזרחה כלומר שכשהוא בא לסדר מערכה גדולה מסדרה במזרח המזבח וחזיתה מזרחה ופי' חזית הוא ענין סימן על דרך מה שאמרו בראש בבא בתרא [ב' ע"א] ועושה חזית מכאן כלומר שיהא לו סימן שהכותל שלו כך הוא אומר כאן שיעשה אי זה סימן במזרח המזבח שיהא אות לכל הרואה שמשם הותחלה המערכה וראשי הגזירים הפנימיים ר"ל ראשים הפנימיים של גזירים היו נוגעין בתפוח והוא הדשן שבאמצע המזבח וריוח היה בין שני הגזירים שהיו מציתים בו את האליתא והיא חתיכת עץ גדולה שתעשה ממנה גחלת גדולה שממנה מדליקין מערכה קטנה לקטרת ואחר כך כורכין עצי תאנה יפים לסדר מערכה שניה לקטרת ועושה אותה כנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות ומה שאמר בעומד חמש סאין (גדולים) [גחלים] כלומר ששיעורה היה באומד כך כלומר בקרוב לזה השיעור ר"ל באומד יתר מעט או פחות מעט כלומר שהיו משימין כל כך עצים ששיעור האפר היוצא מהן היה בשיעור זה ובשבת באומד שמנה סאין (גדולים) [גחלים] וזה שהיו מוסיפים בה מפני ששם היו נותנים שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ואיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שכבר ביארנו שהיו סונקים אותם לצדי המזבח או על הכבש כנגד הסובב עכשו מחזירין אותם למערכה ונותנין אותם בצדי מערכה גדולה ואין עושים להם מערכה שלישית ומ"מ ביומא התבאר שעושין מערכה שלא היתה משמשת כלום כמו שביארנו וזה שאמר אחר כן הציתו שתי מערכות באש וירדו לא חש להזכיר את השלישית ומ"מ אחר הדלקת כלם היו יורדים ובאים ללשכת הגזית. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר.
<h2>דף ל.</h2>
פרק שלישי בעזרת הצור והוא נמשך לסדר העבודה גם כן ואמר שאחר הדברים שהוזכרו היה הממונה אומר להם לפייס פייס שני מארבע פייסות שהיו שם כמו שביארנו ביומא ובזה השני הוא אומר באו והפיסו מי שוחט וכו' ופיס זה שלשה עשר כהנים זוכין בו על הסדר שהוזכרו י"ג מעשים כאן והוא שאותו שהמנין כלה בו זכה לשחוט והשני לו לצד ימין זכה לקבל את הדם ולזרוק והשלישי מדשן המזבח הפנימי ר"ל מזבח הקטורת מאפר של אתמול והרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות והחמישי מתחיל להעלות האיברים לכבש וחמשי זה מעלה את הראש והרגל הימיני והששי מעלה שתי הידים והשביעי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי והשמיני מעלה החזה והגרה ר"ל הצואר עם הקנה והכבד והלב והתשיעי מעלה שתי הדפנות והעשירי מעלה הקרבים והי"א מעלה סלת המנחה הבאה עם התמיד והוא עשרון והי"ב מעלה את החבתין והיא מנחת הכהן הגדול והי"ג מעלה את היין לנסכים והוא רביעית ההין על הדרך שהארכנו בבאור ענינים אלו במסכת יומא והפיסו וזכה בהן מי שזכה ולא היו צריכן לפייס אלא לשחיטה שמכיון שזכה אחד לשחוט זכו כלם על הסדר שהזכרנו ואמר שאחר שזכו כל אותם שהזכרנו כל אחד בשלו הממונה אומר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטת התמיד וצווחין מקרקע העזרה והולכין לשומר אחד שהיה בראש ההר והיו שואלין לו אם הגיע הזמן ואם הגיע היה אותו שומר אומר ברק ברקאי כלומר התחילו ברקי האור לעלות ר' מתיא בן שמואל אומר שהשואל היה שואל האיר פני מזרח עד שבחברון כלומר שלא בשעת העלייה היתה השעה אלא שיאורו כל פני המזרח והוא ששואלין האיר פני כל המזרח עד שיראה בעיניך שיהא האור מגיע לחברון ואם הגיע הוא אומר להם הן והלכה כר' מתיא וכבר ביארנו ביומא שהיו מזכירין בה חברון להזכיר ישיני חברון וכשהיו יודעים שהגיע זמן השחיטה היה הממונה אומר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים ואמר על אותה הלשכה שהיתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם לשכת הטלאים ולשכת החותמות ולשכת בית המוקד ולשכה שעושין בה לחם הפנים וכל הבית בכללו עם הארבע לשכות נקרא בית המוקד ואחר שלקחו הטלה נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין משם כל כלי שרת הצריכים להם ואמר כאן שתשעים ושלשה כלים של כסף או של זהב היו מוציאים ובתלמוד המערב של חגיגה [פ"ג ה"ח] התבאר שכך היה מנין הכלים כנגד תשעים ושלש אזכרות שנאמרו בפרשת חגי זכריה ומלאכי או שמא כך היה צריך לכל עבודות היום. והשקו את התמיד פי' שהיו משקין אותו מים קודם שחיטתו כדי שיהא נוח להפשיטו כמו שביארנו בסוף מסכת יום טוב ומה שאמר בכוס של זהב כבר בארנו שלא נאמר כן דרך גוזמא אלא שכך היה להפלגת הדור ולהראות כבוד המקום וגודל ענינו שאין עניות במקום עשירות ואמר שאע"פ שהיה מבוקר מבערב אם יש בו מום אם לאו חוזרין ומבקרין אותו בשעת שחיטה לאור האבוקות. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר.
<h2>דף ל:</h2>
המשנה השניה מי שזכה בתמיד ר"ל בשחיטתו מושכו לבית המטבחים ואותם שזכו באיברים הולכין אחריו והתבאר ביומא ששוהין מלשחטה עד שפותחין שער הגדול שבהיכל ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד וביאר אחר כן בבית המטבחים זה שבצפון העזרה היה ושהיו בו שמנה עמודים ננסים ר"ל קצרים ורבעים של ארז על גביהן ר"ל אדנים של ארז שהעמודים תקועים בהם ואנקליות של ברזל קבועות בהם לתלות בהם בהמת הקרבן ולהפשיטה ומניחין את האיברים ומדיחין את הקרבים על שלחנות של שיש שבין העמודים כמו שביארנו ענינם בשקלים ושוחט הזוכה והשני לו מקבל את הדם ומוליכו וזורקו והשלישי שזכה בדישון המזבח הפנימי והרביעי שזכה בדישון המנורה והטבת נרותיה מקדימין קודם שחיטת התמיד ליכנס וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב פי' דומה בשיעורו לתרקב אלא שמחזיק קבים וחצי לבד והיה של זהב והכוז דומה לקיתון גדול של זהב כלומר דומה לקיתון גדול והוא של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פי' שפתח זה שהיו שני אלו באים לפתחו היו (באים) [בו] שני מנעולים אחד בתחתית הדלת עד שהיה הבא לפתוח את זו צריך להשפיל ידו עד אצילי ידיו והוא אמת השחי שעד הפרק הנקרא קולד"י קרוי אמה סתם ועד השחי אמת השחי ואחד באמצע הדלת כשאר המנעולים שהיה פותחו לאלתר בלא שום הושטת יד ובא עכשו לבאר באי זה פתח היו השני מנעולים אלו ואמר ששני פשיפשין ר"ל פתחים קטנים היו בשער הגדול שבהיכל אחד בצפון ואחד בדרום ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל [מ"ד] השער הזה סגור יהיה וכו' ואותו שבצפון שהיו בו שני מנעולים אלו ואמר שכשנפתח אותו הפשיפש אין נכנסין ממנו לאויר ההיכל אלא בחלל שבין שני כותלים הנקרא תא כלומר מבוא ויש פתח מאותו התא לאויר ההיכל ונכנס ממנה להיכל ופותח השער הגדול שבהיכל שהוא נעול מבפנים ומעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו ובאותה שעה ר"ל שעת פתיחת דלתות ההיכל היה הזוכה לשחוט שוחט את התמיד כך שנינו במשנה זו לא היה השוחט שוחט עד שיהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ובא להודיע אחר כן דרך גלגול שמיריחו היו שומעים קול השער הגדול כשנפתח וכן היו שומעין קול המגריפה והוא אחד מכלי השיר עשוי בצורת מגריפה וכמו שאמרו בערכין [י' ע"ב] מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה וכל אחד שבנקבים מוציא מיני זמר וכן היו שומעין קול מוכני של עץ שעשה בן קטין לכיור וקול גביני כרוז שהיה מכריז קודם עלות השחר עמדו הכהנים (מעבודתכם) [לעבודתכם] ולויים לדכנכם וישראלים למעמדכם וכן היו שומעין קול השיר והחליל וקול כהן גדול ביום הכפורים וכן מיריחו היו מריחין מריח פטום הקטורת ואמר ר' אלעזר בן דלגאי עזים היו לבית אבא בכפר מגואי והיו מתעטשות מריח הקטורת ואמר אחר כן שכשנפתח השער הגדול נכנס אותו שזכה בדשון המזבח הפנימי ונוטל את הטני ומניחו לפניו וחופן בידו האפר והפחם ונותן לתוכו ובאחרונה מכבד את השאר ונותן לתוכו ומניחו בהיכל ויוצא.
ואותו שזכה בדשון המנורה נכנס עם הכלי שהזכרנו הנקרא כוז ואם מצא שני נרות המזרחיים דולקים וכו' וצריך שתדע שמשנה זו שנוייה על דעת האומר שמזרח ומערב היו הנרות עומדות וכלם פיותיהם לצד קדשי הקדשים והשני למזרחי הוא קרוי נר מערבי שהרי כלן מערביות בהקש לראשונה ומפני שאין מעבירין על המצות קורים לשניה מערבית שבשעה שהוא נכנס פוגע במזרחית תחלה ואחר בשני לו שהוא נקרא מערבי ונותנין לו דין מערבי להיות קרוי לפני ה' ולקיים בו נר תמיד שאלו לא היה הראשון דולק לא היה השני לו קרוי מערבי שהרי אינו מערבי אלא בהקש לראשון ונמצא שהראשון שהוא המזרחי הגמור לא היה דולק מצד עצמו ולמצותו אלא ליעשות שני לו מערבי והשני דולק למצותו משום נר תמיד וכשמצאן דולקים כראוי לפי רגילות הנס מדשן את השאר ר"ל שמסיר השמן והפתילה ונותן בכוז אחר שכבו ומקנח הנר ונותן בה פתילה ושמן במדה הראויה שהיא חצי לוג וחוזר ומדליקן מאלו השנים הדולקים ומניח את (שלו) [שני אלו] במקומן ומתקנן ואינו צריך לחדש פתילה אלא שמוסיף שמן כשיעור הראוי ואם אירע בשני אלו שמצאם כבים ואחרות דולקות מדשן את שתי אלו ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ר"ל את שכבו מהן ואת שלא כבו מתקנן ואם כלן דולקות הוא הדין שמתקן את שני אלו תחלה ואחר כך השאר ואם כלם כבות מדליק את שני אלו ממזבח החיצון ולא ממזבח הפנימי ולא מבין הכירים כן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי המחברים סוברים שכל שכבה נר מערבי אפילו היו האחרים דולקים אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ולא מחברותיה כלל אבל שאר הנרות כל שכבה מהם מדליקו מחברותיה ואם כן זה שאמרו מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים פי' שכבו כלם או רובם ומדליקין את המערבי מן המזבח החיצון והשאר ממנו או זו מזו וזהו מן הדולקים ואין הלשון מתישב יפה וכן יש מפרשים שאף אותם שנמצאו דולקות צריכות דשון גמור בכל בקר ומה שנאמר כאן מניח את אלו במקומן פירושו עד שידשן את השאר וכן יש בה פירושים אחרים וכבר כתבנום בשני של שבת ובמסכת יומא ביארנו שהנרות אינו מטיבן כאחד אלא בשעה זו מטיב חמש נרות הראשונות ומניח הכוז במעלה השניה מאותן שלש מעלות הנזכרות בסמוך ואחר כך יוצא לו ועובדים עד שיקטירו את הקטרת ואחר כך חוזר זה ומטיב את השתים הנשארות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא ומשליך מה שבכוז אצל המזבח עם דשון המזבח הפנימי ועם הרמת דשן המזבח החיצון על הדרך שביארנו ומתוך כך יש מפרשים משנתנו על ענין זה כלומר שאם מצא שני המזרחיים דולקים מניחם ומדשן את השאר עד שיחזור שניה וידשן אלו השנים ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ועוד שלשה מן אחרים כדי שיהו חמש מדושנות ויוצא ואחר כך חוזר ומטיב את השאר ר"ל השנים הנשארים וכן עקר ואף גדולי המחברים נראה שפירשוה כן בפירושי המשנה ואמר אחר כן שאבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות וזה שהמנורה היה גבהה י"ח טפחים שהם שלש אמות ונמצא שהיה כגובה אדם בינוני ומתוך כך הוא צריך להיות לו שם מקום גבוה מעט ואחר כך אמר שהניח את הכוז על מעלה שניה ויצא עד שיחזור להיטיב את השנים על הדרך שיתבאר למטה ונמצא דשון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות בשעת שחיטת התמיד ומתוך כך הוא חוזר עכשו בענין התמיד כמו שיתבאר בסמוך לזה בפרק רביעי. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר.
פרק רביעי בעזרת הצור והוא נמשך גם כן לסדר עבודות והוא שאמר לא היו כופתים את הטלה ופרשו בגמ' הטעם כדי שלא יחקו את המינין שעושין כן בקרבנותיהם אלא שמעקידים אותו ופרשו בגמ' עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם ע"ה ואותם שזכו באיברים אוחזים בו וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח ופניו למערב ותמיד של שחר היה נשחט על קרן צפוני מערבי ר"ל כנגד צפוני מערבי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת שניה מאותן הטבעות שהתקין יוחנן כהן גדול במקום השחיטה שש מערכות קבועים בקרקע לאסור רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה אחר שלא היו כופתין אותו כמו שביארנו ושל בין הערבים היה נשחט כנגד צפוני מזרחי והוא צד (המערבי) [המזרחי] שבמקום השחיטה על טבעת השניה ופרשו בגמ' הטעם כדי שתהא השחיטה בכל פעם לנכח השמש שנאמר [במדבר כ"ח] שנים ליום כנגד היום כלומר הוראה שאנו משפילים ענינו ומכניעים אותו ובלתי מיחסים לו שום ממשלה שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן את הדם למזרחה צפונה ולקרן מערבית דרומית למערבה דרומה שדם העולה טעון שתי מתנות שהם ארבע ר"ל נתינת הדם על שתי הקרנות באלכסון ואותם שני קרנות הם מזרחית צפונית ומערבית דרומית ושירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי.
<h2>דף לא.</h2>
והזוכים באיברים מפשיטים ומנתחים ולא הי' שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה ומפשיט ויורד עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חותך את הראש ונותנו למי שזכה בו (וחותך את הראש ונותנו למי שזכה בו) וחותך את הכרעים ונותנם למי שזכה בהם מרק את ההפשט ר"ל גמר את ההפשט והוא שלוח כל העור קרע את הלב והוציא את דמו חתך את הידים ונותנם למי שזכה בהם עלה לרגל הימני חותכה ונותנה למי שזכה בה ושני ביציו עמה וקורע את הבהמה עד שהיא עומדת גלויה לפניו ר"ל שהמעים והקרבים גלויים לפניו ונוטל הפדר ונתנו על שחיטת הראש מלמעלה נוטל את הקרבים ונותנן למי שזכה בהן להדיחן וכן הכרס והולך ומדיחן בבית המדיחים שנאמר [ויקרא א'] והקרב והכרעים ירחץ במים והכרס מדיחין אותו בבית המדיחין כל צרכו והקרבים מדיחין אותם שלשה פעמים במיעוטה כלומר לפחות אלא שאפשר להוסיף בכל מה שירצה והדחתם על שלחנות של שיש שבין העמודים וכמו ששנינו [שקלים פ"ו ה"ג] י"ג שלחנות היו במקדש שמנה של בית המטבחים שעליהם מדיחין את הקרבים ושנים במערבו של כבש אחד של כסף ואחד של שיש ואותו של שיש נותנין עליו את האיברים ואותו של כסף נותנין עליו כלי שרת ושנים באולם מבפנים אחד של כסף שנותנין עליו את הלחם בכניסתו ואחד של זהב שנותנין עליו ביציאתו הואיל ובעודו בפנים עומד על של זהב שמעלין בקדש ולא מורידין ואחד של זהב בפנים שעליו עומד לחם הפנים תמיד ושאלו בגמ' אף לאיברים ושאר הבשר מפני מה לא עשאום של זהב או של כסף הואיל ואין עניות במקום עשירות ותירצו מפני שמרתיח כלומר שהוא חם וממהר להוציא הבשר נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד ולא היה מזיז את הכבד ממקומו נקב את החזה ונותנו למי שזכה בו עלה לדופן הימיני חותך ויורד מן השדרה ולא יגע בשדרה עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות חותכה ונותנה למי שזכה בה והכבד תלוי בה ובא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן ונותנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלויים בה בא לו לדופן השמאלי הניח בה שתי צלעות רכות מלמעלה ושתי צלעות רכות מלמטה וכך היה מניח בחברתה נמצא מניח בשתיהן ר"ל בשתי הדפנות שתים מלמעלה ושתים מלמטה ארבע צלעות לכל אחת מהן חתכה ונתנה למי שזכה בה והשדרה עם הטחול תלויה בה והיא היתה הגדולה אלא שלאותה של ימין קורין גדולה מפני שהכבד תלוי בה ובא לו לעוקץ חתכו ונתנו למי שזכה בו והאליה ואצבע הכבד (והכבד) ושתי כליות עמו נטל רגל השמאלית חתכה ונתנה למי שזכה בה נמצאו כולם עומדים בשורה והאיברים בידם ועל הדרך הזה מנתחין באיברי כל עולת בהמה וכן בהפשט אלא שבעולת שור מפשיטו בלא תליה כמו שיתבאר במקומו. זהו ביאור המשנה.
<h2>דף לא:</h2>
המשנה השניה והכונה בה השלמת ענין איברי התמיד להודיע כמה כהנים צריכים להולכתם והוא שאמר הראשון בראש וברגל הימני הראש בימינו וחוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר נתון עליה והרגל הימני בשמאלו ובית עורה לחוץ השני בשתי ידים ימנית בימינו ושמאלית בשמאלו ובית עורן לחוץ ופירוש בית עורן הצד שמפשיטין ממנו העור השלישי בעוקץ וברגל השמאלי העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו ואצבע הכבד ושתי כליות עמו ורגל השמאלי בשמאלו ובית עורו לחוץ הרביעי בחזה ובגרה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו החמשי בשתי הדפנות הימנית בימינו והשמאלית בשמאלו ובית עורן לחוץ הששי בקרבים נתונים בבזך ר"ל קערה גדולה וכרעים על גביהן השביעי בסלת השמיני בחבתים התשיעי ביין וכל זה הוא בתמיד שהוא טלה אבל בשאר עולות אם הם של איל צריכין כהנים יותר ממנין זה ובשור צריכים יותר מן האיל וכבר ביארנו הכל בשני של יומא וכן דברים אלו כלם בעולת צבור אבל של יחיד אין לדבר קצבה אלא כמו שירצו הן או בפחות או ביותר ואמר אחר כן שאחר שנטל כל אחד את האבר שזכה בו נותנין אותם מחצי כבש ולמטה במערבו וגדולי המחברים כתבו בה במזרחו ולא ידעתי למה ואחר כך מולחין שם את האיברים והתבאר באחרון של עירובין [ק"ד ע"א] שבוזקין מלח על הכבש שלא יחליקו רגליהם ואחר שהעלו אותם לכבש מתכנסין כלם ללשכת הגזית לקרוא את שמע על הצד שיתבאר בסמוך.
<h2>דף לב.</h2>
ומה שנכנס תחתיה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא. אי זהו חכם הרואה את הנולד אי זהו גבור הכובש את יצרו אי זה[ו] עשיר השמח בחלקו. מה יעשה אדם ויחיה ימית את עצמו ר"ל את גופו מה יעשה אדם וימות יחיה את עצמו מה יעשה אדם ויתקבל על הבריות ישנא את הרבנות.
<h2>דף לב:</h2>
פרק חמישי בעזר הצור ונמשך גם כן לסדר עבודת התמיד והוא שאמר אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת פי' מאותם ברכות שנתקנו לפני קריאת שמע ופירשו בברכות [י"א ע"ב] שברכה זו שהיו מברכין היא אהבת עולם אבל יוצר אור אין מברכין אותה עד שיתפשט אור השמש וכבר ביארנו שם שסדר ברכות אינו מעכב וקראו עשרת הדברות שכך היה מנהג אנשי משמר לקרוא עשרת הדברות בכל יום מצד שהם יסוד הדת ואחר כן קורין שלש פרשיות שמע והיה אם שמע ויאמר אמת ויציב וברכו את העם שלש ברכות עבודה והודאה וברכת כהנים ר"ל שלום רב שברכת כהנים הידועה לא בלשכת הגזית היו מברכין אותה אלא על מעלות האולם אחר שנשלמה עבודת התמיד כמו שנבאר ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא והוא שמשמר היוצא אומרים למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה ישים ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר וכבר הארכנו בה בראשון של ברכות בפירושינו.
המשנה השניה אמר להם וכו' כלומר אחר שקראו את שמע היה מפייס לקטורת והוא הפייס השלישי מארבע פייסות שהזכרנו במסכת יומא ואמר חדשים כלומר כהנים שלא הקטירו קטורת מעולם ומפני שכלם היו חפצים בו מצד קבלה המונית שהיתה בידם שכל העוסק בה מתעשר ואחר כך קודם שיקטירו מפייסין הפייס הרביעי כלם חדשים גם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ור' אליעזר בן יעקב אומר שלא היו מפייסין בכך אלא הזוכה בהעלאתם לכבש הוא מעלה אותם מן הכבש למזבח ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא.
ומה שאמר אחר כן מסרום לחזנים פירושו על הנשארים שלא זכו בכלום שכבר ביארנו שכלם היו מכינים עצמם בשחרית ומתלבשים בלשכת הגזית בבגדי כהנה ומקוים שיזכו לאי זה דבר וכשנשלמו ארבע פייסות ולא זכו בכלום בית דין מוסרים אותם לחזנים ר"ל שמשים המוכנים לכך שמפשיטין אותם בגדי כהנה שעליהם ולא היו מניחים עליהם אלא המכנסים ולובשים בגדי חול שלהם ואחר כך מפשיטין המכנסים וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים כלומר כל אחת לפי תשמישה כלומר שאותם שמניחים בה כל המכנסים כתוב עליה מכנסים ואותה שמניחים עליה המצנפת כתוב עליה מצנפת וכן בכתנות וכן באבנטים.
ואמר אחר כן שבעלי שני פייסות אלו מתעסקים במלאכתם והוא שמי שזכה לקטרת ר"ל להקטיר קטרת מזבח הזהב והוא מזבח הפנימי שבהיכל היה נוטל כף אחת גדולה דומה לתרקב והיא של זהב ומחזקת שלשת קבין ובזך לתוכו ר"ל לתוך הכף שהיה מלא וגדוש מסמי הקטורת וכסוי היה לו שהקטורת מתכסה וכמן מטולטלת ר"ל חתיכה של בגד נאה ודק היה לו מלמעלה שהיו פורשין אותו על הכיסוי.
<h2>דף לג.</h2>
וכהן אחר היה עמו שהיה מביא מחתה מלאה גחלים בידו ואמר עליו שאותו שזכה במחתה לקח מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ר"ל החיצון במערכה שניה שבו ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות שבאותה מערכה ויורד ומערה לתוך מחתה אחרת של זהב ואם נתפזרו מן הגחלים כקב או פחות מכבדן לאמה ואם היה שבת שאסור לטלטלו שלא לעבודה כופה עליהם כלי גדול ששמו פסכתר אבל אם נתפזר לו יותר מקב צריך להיות חוזר וחותה ועל ידי גלגול פירש בפסכתר זו שהיה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שמושכו בה ויורד ואחת שהוא אוחז בה מלמעלה כדי שלא תתגלגל ואמר על אותה כלי שלשלשה דברים היה משמש אחד לענין זה שהזכרנו ואחד על השרץ הנמצא מת בלשכה מן הלשכות שאינן בקדש בשבת שאין מטלטלים אותו בשבת וכופה עליו את הפסכתר שאלו נמצא במקום קדש אף בשבת היו מוציאין אותו בפשוטי כלי עץ כמו שביארנו בסוף עירובין והשלישית שמורידין בה את הדשן מעל המזבח ואמר ששני כהנים אלו כשנכנסין להקטיר ומגיעין בין האולם ולמזבח נוטל אחד את המגריפה וזורקה בין האולם ולמזבח ולא היה אדם שומע קולו ולא קול חבירו מקול המגריפה ושלשה דברים היה הקול משמש כל כהן ששומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי ששומע את קולה יודע שאחיו הלויים באים לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד ר"ל הממונה על המעמדות היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח ר"ל הטמאים שטבלו והעריבו שמשן אלא שלא הביאו כפרתן מפני החשד שידעו הכל שעדין לא הביאו כפרתן.
פרק ששי בעזר הצור והוא נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר"ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את הטני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא.
ואותו שחתה במחתה צבר הגחלים שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר"ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא.
ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר"ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר"ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא.
<h2>דף לג:</h2>
ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות ר"ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.
ובאו ועמדו ר"ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר"ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר"ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו הטני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן הכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור' יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב [ויקרא ט'] וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא.
ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע"פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות [צ"ד ע"א] והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורק[י]ן. בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך לו למזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ומשם למערבית דרומית והקפה זו אף בכל שאר הכהנים כן ולא נאמרה בייחוד לכהן גדול לבד אלא שמכיון שהתחיל בעבודת כהן גדול הולך ומונה אף מה שכל הכהנים שוים בו ואמר שכשהגיע לשם נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן וסודרים בידו להניפן להביא הלויים לשיר ובשעה שנותנין את היין לנסך שני כהנים עומדים על שלחן החלבים והוא שלחן של שיש שייעדנו שהיו האברים נתונים עליהם ושתי חצוצרות בידם ותקעו והריעו ותקעו ובאו אצל בן ארזא שהיה מקיש בצלצל ועומדין לו אחד מימינו ואחד משמאלו וכשהוא מנסך הסגן מניף בסודרין ובן ארזא מקיש בצלצל ותוקעין אלו בחצוצרות והלויים מתחילים לשורר ועל כל פרק ופרק מפרקי השיר תוקעין וכל העם שבעזרה משתחוים על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחוואה ותשע תקיעות היו ובמקומו יתבאר שכל זה אינו אלא בחובת עולת הצבור וזבחי שלמים האמורים בתורה אבל עולת נדבה שמקריבין ממותר הלשכה אע"פ שהן של צבור אין בהם שירה וכן נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה.
וביאר אחר כן שהשיר שהיו הלויים אומרים [ביום הראשון] מזמור לדוד לה' הארץ ומלואה ופרשו הטעם במסכת ראש השנה [ל"א ע"א] לרמז מעשה בראשית בשני גדול ה' ומהולל מאד מפני שבו נחלקו המים והיו קצת הרקיעים תחתיהם כדכתיב [בראשית א'] ויבדל אלהים בין המים וכו' ובשלישי אלהים נצב בעדת אל מפני שבו נראתה הארץ שבני אדם יושבים בה ועליהם הוא הדין והמשפט ברביעי אל נקמות ה' וכו' שבו נבראו מאורות שקצת העולם תועים ויצפו לנקמת מי שהוא עליהם בחמשי הרנינו לאלהים עוזנו מפני שבו נבראו בעלי חיים שבקצתם נראים דברים מחדשים דומים לפלאים שגורמים להיות הרואים משבחים את בוראם בששי ה' מלך גאות לבש שבו נברא אדם שהוא תכלית היצירה והמכוון ממנה להשיגו מכבוד השם כפי מה שבטבע האנושי להשיגו בשבת מזמור שיר ליום השבת רומז לעולם שכלו שבת ומנוחה לחיי עולם שהוא הוא התכלית ובמוספי שבת ומנחה ומוסף ראש השנה ובמנחה ובראש חדש מזמורים אחרים וכבר ביארנו הכל במסכת ראש השנה.
זהו סדר התמיד לעבודת בית אלהינו ית' וית' זכרו וכסדר של שחרית כך הוא סדר של בין הערבים חוץ מהרמת הדשן שבמזבח החיצון וסדור המערכות שאינן אלא בשחרית וכן לא היה שם פייס אלא הזוכה באחת מהן בשחרית זוכה בה לערב.
